קבעי פגישת ייעוץ

02-970-1414

על סף החלון

On the windowsill

הפסוק “עת ללדת ועת למות” עורר בי את המחשבה, שכל ההתחלות וההפסקות אינן בשליטה שלנו.
יש זמן שבו ניתן לעשות את ההשתדלות, ויש זמן שבו יש להאמין שמה שיקרה יהיה הטוב ביותר.
על אדן החלון מונחים חפצים סמליים להשתדלות האדם בעולם העשייה: סידור תפילה, כוס, קופסת טישו, פלאפון, דפים קטנים ועט, והשמים פתוחים לקול תפילה.
הניגודיות בתמונה, בין הדברים הקטנים שאנחנו עסוקים בהם, בעשייה היומיומית שלנו, לפעול ולגרום לדברים לקרות, לבין מרחבי השמיים, מייצגים את הזמן שבו יש לעצור, לקחת הפסקה, לנשום עמוק, לשחרר ולהבין שלא משנה מה עשינו ומה לא, יש מי שאחראי על הכל, ומה שיקרה כבר לא בידיים שלנו, ולתת לה’ הטוב לדאוג לכל השאר.

The verse “a time to give birth and a time to die” made me think that all beginnings and ends are beyond our control. There is a time when the Hishtadlus can be done, and there is a time when we must believe that everything that happens will be for the best. On the windowsill are symbolic objects for human Hishtadlus in our world: a Siddur, a glass, a tissue box, a cell phone, little pieces of paper and a pen, and the sky is open to the sound of prayer. The contrast in this picture, between the little things we are busy with, our daily doing, acting and making things happen, and the open spaces of the sky, represent that sometimes he have to take the time to stop, take a break, take a deep breath, let go and understand that no matter what we do, there is someone responsible for everything , what will happen is no longer in our hands, and let Hashem take care of the rest

דילוג לתוכן